הקלד כדי לחפש

בריאות

על גברים, נשים ומחלות מפרקים

Share
(צילום: shutterstock)

יותר חולות, מתמודדות עם יותר תסמינים, פחות מגיבות לתרופות ובסיכון לפתח מחלה קשה יותר – ריכזנו עובדות מעניינות על ההבדלים בין גברים לנשים במחלות מפרקים

מאת דן אבן. * יעוץ מקצועי: ד”ר ויקטוריה פורר

תגובות 0

(צילום: shutterstock)

(צילום: shutterstock)

מחלות מפרקים (Arthritis Diseases) הן קבוצה של מעל ל-100 מחלות עם שכיחות גבוהה באוכלוסייה שמאופיינות בכאבים במפרקי הגוף, אשר עשויות להתפתח על רקע תהליכים שונים – דלקתיים, ניווניים, מטבוליים או זיהומיים.

מחקר של המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC) שפורסם במארס 2017 אשר נסמך על נתוני סקר לאומי בארה”ב, מעריך כי קרוב לאחד מכל ארבעה בוגרים במדינות המערב (22.7%) מאובחן עם מחלת מפרקים כלשהי.

מחקרים שאומדים את שכיחותן של מחלות מפרקים מצביעים על ריבוי תחלואה בקרב נשים לעומת גברים. מתברר כי נשים גם חוות מחלות מפרקים רבות באופן שונה גברים – עם תסמינים רבים יותר ולעתים אף שונים, תהליך אבחוני אחר ובחלק מהמחלות גם פחות מגיבות לטיפולים התרופתיים, כך שנוצר גם הבדל בין המינים בסיכון להתפתחות סיבוכים ונכויות.

דלקות מפרקים שכיחות יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים

עבודות רבות מצביעות על ריבוי מחלות מפרקים בקרב נשים בהשוואה לגברים. במחקר המרכז האמריקאי לבקרת מחלות שאמד את שכיחותן של מחלות מפרקים בארה”ב, נמצא כי שכיחותן הכוללת בקרב נשים (23.5%) גבוהה בהשוואה לגברים (18.1%).

בישראל, סקר שנערך באוכלוסייה היהודית בקרב 2,520 איש שממצאיו פורסמו באפריל 2011 בכתב העת Seminars in Arthritis and Rheumatism מצא כי בחורף מדווחים על תסמינים של מחלות מפרקים 31.5% מהנשים ו-23.8% מהגברים ובקיץ מדווחים 19.8% מהנשים ו-11.2% מהגברים על תסמיני מחלות מפרקים.

מדוע מחלות מפרקים שכיחות יותר בנשים?

לפי הערכות מדעיות, הסיבות לפערים בין המינים משולבות – הן פיזיולוגיות והן סביבתיות-חברתיות. בהיבט הפיזיולוגי, ישנה הערכה כי מבנה גופן הטיפוסי של נשים מעלה את הסיכון להתפתחות סיבוכים במפרקי הגוף, בהשוואה למבנה הגוף הגברי. מפרקי הגוף של האישה לרוב גמישים יותר בהשוואה למפרקים של גברים, כשהעצמות נעות יותר בתוך המפרק ופחות מקובעות בתוכו. וכשהמפרקים פחות יציבים – הם גם נוטים יותר לפגיעות שעשויות להוביל לתהליכים דלקתיים או ניווניים.

מחקרים רומזים כי גם הפרשת ההורמונים הנשיים בכמויות גבוהות משפיעה על שכבת הסחוס שמרפדת את עצמות המפרקים, שתפקידה לאפשר תנועתיות מפרקים קלה יותר. ההורמון הנשי אסטרוגן זוהה בעבודות שונות כגורם המגן על הסחוסים מפני דלקתיות, אולם נשים נוטות לאבד הגנה זו כשרמות האסטרוגן יורדות – לאחר גיל המעבר.

גם בהיבט הגנטי, לפי סקירת מחקרים שפורסמה במאי 2020 בכתב העת Cureus, השוני בגנטיקה בין גברים ונשים, שמתבטא אצל נשים בזוג כרומוזומי המין X (בהבדל מ-X ו-Y אצל הגבר) – מוביל לעלייה כללית בסיכון של נשים לפתח מחלות אוטואימוניות בהשוואה לגברים, ובכללן גם דלקות מפרקים אוטואימוניות, לרבות דלקת מפרקים שגרונתיתזאבת אדמנתית מערכתית (SLE) ותסמונת סיוגרן (Sjogren). ככלל, ההערכה המדעית כי מסיבות אבולוציוניות המערכת החיסונית של נשים חזקה יותר, ונוטה יותר להגיב לשינויים, ועל כן גם חשופה יותר להיווצרות תהליכים אוטואימוניים.

וכמו כן, מחקרים מראים כי מעמד סוציואקונומי נמוך יותר מעלה את הסיכון למחלות מפרקים, ונשים נוטות יותר להימצא בקבוצה זו יותר מאשר גברים, מסיבות חברתיות.

נשים גם נוטות יותר להשמנה בהשוואה לגברים – מסיבות פיזיולוגיות וסביבתיות מגוונות, כאשר משקל עודף מטיל לחץ גדול יותר על מפרקי הברכיים ועשוי להוביל לשחיקת סחוס נרחבת יותר, ובכך מעלה את הסיכון למחלות מפרקים בברכיים. לפי עבודות, כל ירידה של חמישה ק”ג במשקל מפחיתה לפחות פי שלושה מהעומס שמופעל על הברכיים בכל תנועה של הגוף.

אלו דלקות מפרקים נפוצות יותר בנשים?

ברוב מחלות המפרקים הדלקתיות האוטואימוניות מתועד רוב נשי. בדלקת מפרקים שגרונתית, ההערכות כי שכיחות המחלה גבוהה עד פי שלושה בקרב נשים בהשוואה לגברים.

מאמר של חוקרים אמריקאים מהמרכז הרפואי בירגהאם אנד ווימנס בבוסטון, שממצאיו פורסמו בנובמבר 2013 בכתב העת Clinical Immunology, מצביע על שכיחות גבוהה יותר של דלקת מפרקים שגרונתית פי 3-2 בקרב נשים בהשוואה לגברים ושכיחות גבוהה של זאבת אדמנתית מערכתית (לופוס) עד פי 9-7 בקרב נשים בהשוואה לגברים.

סקר לאומי שנערך ביפן ופורסם בנובמבר 2019 בכתב העת Modern Rheumatology זיהה שכיחות של 0.37% המאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית מגיל 16 ומעלה – 1.1% מהנשים בהשוואה ל-0.37% בלבד מהגברים.

בדלקת מפרקים פסוריאטית דווקא לא מזוהים הבדלים בשכיחות המחלה בין המינים. גם לפי מחקר ישראלי שאמד את שכיחות המחלה על סמך נתוני קופת חולים כללית – סקר שממצאיו מדווחים בינואר 2018 בכתב העת Arthritis Research & Therapy – שכיחות המחלה נאמדת בקרב 0.153% מהאוכלוסייה – 0.159% מהנשים לעומת 0.147% מהגברים, כשהפערים בין המינים אינם משמעותיים.

ישנן מחלות מפרקים שבהן מתועד רוב גברי, למשל דלקת חוליות מקשחת. בקרב המאובחנים בדלקת חוליות מקשחת, בעבר המחקרים הצביעו על פערים של תשעה חולים גברים לכל אישה חולה, אולם מחקרים חדשים מצביעים על פערים נמוכים יותר של שניים עד שלושה חולים גברים לכל אישה חולה – כשצמצום הפערים בשיעורי התחלואה בין המינים מיוחס בין השאר לעלייה במודעות למחלה בקרב נשים ולנגישות הגוברת לאמצעי הדמיה.

ואילו בצורה ההתחלתית של המחלה – ‘דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות’ המתבטאת בדלקת במפרקי הכסל והעצה, אשר ניתנת להדגמה באמצעות דימות מגנטי בלבד (בהדמיית MRI) – מתברר במחקרים חדשים כי היחס בין נשים לגברים שווה.

מחקר מקנדה שפורסם בדצמבר 2014 בכתב העת BMJ Open העלה כי בשנת 2010 שכיחות המחלה הייתה אמנם גבוהה יותר בקרב גברים (238 למאה אלף תושבים) בהשוואה לנשים (190 למאה אלף), הרי שמשנת 1990 חלה בשכיחות המחלה בהיקף של פי 2 בקרב גברים ומעל לפי 3 בקרב נשים – אשר הובילה לצמצום הפערים בין המינים.

הסיבות לשיעור הגבוה יותר של תחלואה בדלקת חוליות מקשחת בקרב גברים אינן ידועות לאשורן, וישנן הערכות כי הפער נובע מכך שהמחקרים אודות המחלה התמקדו עד לשנים האחרונות בעיקר בגברים, וכן כי נשים מאובחנות באיחור למחלה – מאחר ובהבדל מגברים, התסמינים שמתבטאים בעיקר בכאבי גב תחתון מיוחסים אצלן בשלבים מוקדמים לסיבות אחרות מאשר לדלקתיות בחוליות עמוד השדרה. כמו כן, ישנה הנחה כי המחלה למעשה שונה באופייה בין גברים לנשים – כפי שמפורט בהמשך הכתבה.

גם מחלת גאוט, שהיא מחלת מפרקים המתפתחת על רקע מטבולי – שכיחה יותר בקרב גברים בהשוואה לנשים, וגברים אף נוטים לפתח אותה לרוב בגילים צעירים יותר, בין גילי 50-30, בשכיחות גבוהה פי עשרה יותר מאשר נשים. עם זאת, הסיכון להתפתחות גאוט בקרב נשים עולה משמעותית לאחר גיל המעבר.

דלקת חוליות מקשחת – מחלה שונה בין נשים לגברים

דלקת חוליות מקשחת היא מחלה דלקתית פרוגרסיבית של עמוד השדרה שמתבטאת בכאבי גב תחתון ותסמינים אופייניים נוספים.

לצד המחקרים שאומדים את שכיחותה של דלקת חוליות מקשחת בקרב גברים כגבוהה יותר בהשוואה לנשים – עבודות חדשות מצביעות על כך שבשני המינים מתבטאת המחלה באופן שונה.

ראשית, יש עבודות שמציעות כי המחלה מתפתחת באיטיות רבה יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים – מה שעשוי להוות הסבר נוסף לכך שגברים מאובחנים בה בשכיחות גבוהה יותר.

מטה אנליזה של חוקרים מספרד שפורסמה בפברואר 2017 בכתב העת Journal of Rheumatology מעלה כי קיים עיכוב באבחון המחלה שהוא משמעותי יותר בקרב נשים – 8.8 שנים בממוצע ממועד הופעת התסמינים, בהשוואה לעיכוב בקרב גברים – 6.5 שנים בממוצע מהופעת התסמינים.

ביחס לתסמיני המחלה, בעוד שכאב גב תחתון ומעורבות של מפרקי העצה והכסל משותפים לחולים משני המינים, הרי שלפי מחקר בריטי בקרב 516 חולים שפורסם בינואר 2011 בכתב העת Clinical Rheumatology, נשים עם דלקת חוליות מקשחת בתחילת המחלה סובלות יותר מכאבים בצוואר, ירכיים וברכיים בהשוואה לגברים, ובמהלך המחלה, לנשים יש נטייה לעוצמה גבוהה יותר של כאב לילי, הפרעות שינה, עייפות ודלקת מסוג אנטזיטיס (דלקת בגידים והרצועות שמחברים בין עצמות מפרקי הכסל והעצה) לעומת גברים ואף הרגשתן הכללית נחותה מזו של גברים.

 

כתבות נוספות

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *